<h1>קונטרס הראיות לריא"ז — ב"מ ראיה י'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
[ב"מ ע' ע"ב] אין מקבלי' צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. פי' צאן ברזל הוא כדרך שאמרנו לעיל, אע"פ שאמרנו אי' מקבלי' צאן ברזל מישראל, השוכר פרה מחבירו וא"ל הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר ואני מעלה לך סלע בחדש מותר, ודוקא בפרה מותר מפני שלא קבל אחריותה עליו אלא אם תמות, אבל צאן ברזל שהוא מקבלם עליו באחריות מכל וכל אסור, שהרי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו דומיא דנכסי צ"ב דאשה, ולפי' הן קרויין צ"ב שמקבל צאן חברו בשומא ואי' אחריותן עליו וכל השבח נמי שלו, ונותן שכר ידוע לשנה כדאמרי' נמי גבי פרה שמעלה לו סלע בחדש, ומ"ה מקש' מההיא דבכורות דתני בה הולדות פטורי' מהבכורה כלו' דלא מבעיא דהאמהות שקבלם מן הגוי, אלא אפי' הולדות שנולדו ברשות ישראל אם נתעברו וילדו פטורי' מהבכורה, ואי' ברשו' המקבל קיימי כדפי' מתני' אפי' האמהות נמי יהיו חייבים, ותירץ אביי ההיא דקבל עליה נותן אונסא וזולא, שהאמהות ימותו לגוי והולדות הכל שלו, שהרי אם ימותו האמהות ימותו לגוי והולדות יעמדו לו תחת האמהות, והשכר שנותן לו מקבל אי' נותן לו אלא על הגזה ועל החלב, ודחה רבא מילתי' דאביי דאלו לא יקראו צ"ב, אלא צ"ב הם דלא קבל עליה הנותן אונסא וזולא כלל אלא הכל באחריות המקבל כמו שפירשנו, ואפ"ה הולדות פטורי' מהבכורה דאי לא יהיב ליה זוזי המקבל לגוי שפסק לתת לו שכר ידוע לשנה כדפרי', לוקח ממנו הגוי כל הבהמות ואין נותן לו מזה שום ריוח, כאדם המשכיר ביתו לחבירו שאם לא יתן לו שכרו מוציאו מהבית, ואי לא משכח לה לבהמה כגון שמתו קצתם או פחתו הוא לוקח ממנו הולדות, ואע"פ שהם של מקבל מן הדין נוטלו הנותן לפי שחייב המקבל באחריות הבהמות ולתת לו ג"כ השכר שפסק לו. והמורה פי' צאן ברזל שהם מחלקי' הולדות, וקש' לפי דבריו תירוצו של אביי דאע"ג דקביל עליה גוי אונסא וזולא, מ"מ חלק הולדות שמקבל של ישראל הם ולמה פטורי' מהבכורה, והיה צריך לתרץ הולדות כמו שמתרץ רבא לקמ', ועוד דאמרי' בב"ב רבא כיון דאי לא יהיב ליה זוזי אתא גוי תפיס לה לבהמה, ולפי' פת' המורה מה זוזים חייב המקבל לתת לנותן, אלא ודאי פירושא הוי כדאמרי' לעי' גבי פרה שהוא מקבלה בשומא ונותן לו סלע לחדש אף אלו מקבלן בשומא וכל השכר הוא שלו, ופוסק לו כך וכך זהו' לשנה, ואסורא הוא מפני שמקבל עליו כל האחריות בין אם מתו בין אם פחתו דהוו נמי מלוה, והשכר הוי כמו רבית, אבל אם קבל עליו אחריות המיתה בלבד ולא אחריות הפחת מותר כדאמרי' בפרה, וא"כ מה שעושים היום הגוים שמקבלים א' מחברו צאן בחשבון ואם ימותו חייב המקבל להעמי' אחרי' תחתיהם, אבל אם אין מקבל אחריות הפחת שלהם שאם פחתו ואם כחשו הכל הוא לבעל, אלא משלם לו חשבונו והשכר שלו, ונותן על כל מאה ומאה כך וכך שכר ידוע לשנה, אפי' מישראל מותר לקבל בכה"ג דבכה"ג נמי שרי לגבי פרה.
